האקדמאית היהודיה הדגולה והנשכחת ביותר: סיפורה של אמי נתר

ברוח השימוע המביש של נשיאות אוני' העלית האמריקאיות ויחסן לאנטישמיות, השרשור הפעם יוקדש לאקדמאית היהודיה אולי החכמה והמוצלחת בכל הזמנים, שאין אף רחוב על שמה בישראל על אף שאיינשטין הכריז עליה כ"גאון המתמטי הגדול ביותר מאז התאפשרה השכלה לנשים". זהו סיפורה המדהים של אמי נתר:

עמליה אמי נתר נולדה ב-1882 בבוואריה שבגרמניה למשפחה יהודית, בת לפרופסור מתמטיקאי באוני' ארלנגן.

כבר מילדות הראתה כישוריים קוגניטיביים גבוהים וכישרון טבעי לשפות, אך כנשים אחרות ממעמדה, התמקדה בנערותה בלימודי בישול ופסנתר. בגיל 18 קיבלה תעודת הוראת צרפתית ואנגלית (בהצטיינות), אך במקום לעסוק במקצוע שהותר לנשים, בחרה לשבת כשומעת חופשית בקורסי מתמטיקה באוני' ארלנגן אצל הקולגות של אביה ובאישורם החריג, שכן בשל היותה אישה לא יכלה לקחת חלק פעיל באוניברסיטה.

בהנחייתו של המתמטיקאי היהודי פול גורדן, הצליחה נתר להשלים ב-1907 תואר ד"ר למתמטיקה במשהו שאינני מבין אך נקרא "תורת השמורות הפולינומיות", והחלה לבנות לעצמה שם של עילוי מתמטי (לימים, ובדומה לנשים מוצלחות אחרות שאתם מכירים, תיארה את עבודתה פורצת הדרך במילה אחת: "חרא"). עד לשנת 1915 נתר לימדה בארלינגן *ללא תשלום*, שכן העסקתה הייתה בלתי אפשרית מבחינת החוק, ובזמן זה הרחיבה את התיאוריות שפיתח מגדולי המתמטיקאים של התקופה – דוויד הילברט.

הילברט, שהתפרסם בציבור הרחב כמי שהציג ב-1900 רשימה של 23 בעיות מתמטיות קריטיות שטרם נפתרו (ומוכר גם מהתיאור הפופולרי של תכונות האינסוף מ"המלון של הילברט"), הוא שהזמין בשנת 1915 את אמי נתר להצטרף אליו לחקור וללמד במושבו באוני' גטינגן – מרכז המחקר המתמטי המוביל בעולם בתקופתם (משהו כמו MIT בימינו, האח הגדול והמוצלח יותר של HIT חולון). כאשר חברי סגל בגטינגן התקוממו על הזמנתה ואמרו "מה יחשבו חיילינו כשיחזרו מהחזית [של מלחמה"ע ה-I] לאוניברסיטה ויגלו שאישה מלמדת אותם?" ענה הילברט בקור רוח פרוסי שבשל היותם אוניברסיטה ולא בית מרחץ, אין הוא רואה מדוע המגדר של המרצים אמור להשפיע בצורה כלשהי. בתקופתה בגטינגן נתר הגיעה לפריצות דרך מתמטיות רבות, למשל הוכחת משפטי האיזומורפיזם (עדיין לא אומר לי כלום, אבל נשמע קשה מאוד) ובעיקר זכתה לתהילה בתחום הפיזיקה כאשר קידמה את מחקר תורת היחסות הכללית של איינשטיין, וטבעה את "משפט נתר" שהראה את כללי הסימטריה המתמטית בחוקי שימור החומר והמטען החשמלי הפיזיקליים.

תור הזהב בגטינגן הגיעה לסיומו עם עליית הנאצים לשלטון, ובאפריל 1933 פוטרה נתר מעבודתה (כאן בתמונה למעלה, מכתב הפיטורים הרשמי).

האגדה אומרת שכאשר ברנהרד ראסט, שר החינוך הגרמני הגיע לבקר בגטינגן ב-1934 ושאל את הילברט מה שלום המחלקה למתמטיקה עכשיו כששוחרה מ"השפעת היהודים", ענה לו הילברט שלמעשה, מאז 1933 אין יותר מתמטיקה בגטינגן. כמו יהודים משכילים אחרים, ועל אף יחסה האוהד לברה"מ, היגרה נתר לארה"ב למשרת הוראה במכללת ברין מאר (כי גם בארה"ב הנאורה, אישה, ועוד יהודיה, עדיין לא לגמרי יכלה ללמד באוני' עילית), בה קיבלה לראשונה שכר ראוי והולם לכישוריה ומעמדה – אך המשיכה באורח החיים הסגפני בו דבקה כל חייה, ואת רוב משכורתה חסכה עבור אחייניה, שכן מעולם לא נישאה או הביאה ילדים משל עצמה.

בשנת 1935 התגלה בגופה של נתר גידול שפיר, והיא נשלחה לבית החולים בכדי לעבור ניתוח (לא מורכב או נדיר לתקופה) להסרתו.

אך ככל הנראה בשל הסתבכות זיהומית מהניתוח עצמו, ימים בודדים לאחריו נפטרה נתר במפתיע, בגיל 53.

על שמה של נתר קרויים משפטים רבים במתמטיקה, מכתש על הירח, פרס בינלאומי, ואפילו איור של גוגל לציון יום הולדתה.

וככל שניסיתי לברר, מלבד מכון המחקר למתמטיקה באוני' בר אילן לא הצלחתי למצוא רחוב, בית ספר או איזשהי הנצחה רשמית לנתר מטעם מדינת ישראל ומוסדותיה. מתמטיקאים מכל העולם ספדו לה, ובהם אלברט איינשטיין שהעריך רבות את מוחה ומחקריה, ופרסם בניו יורק טיימס את ההספד הבא: "..נפטרה מתמטיקאית מכובדת, פרופסור אמי נתר, לשעבר מאוניברסיטת גטינגן ובשנתיים האחרונות חלק מקולג' ברין מור. כאשר לוקחים בחשבון את כישוריהם ויכולתיהם של מתמטיקאים החיים כיום, פראולין [הגברת] נתר, הייתה יצירתית בצורה יוצאת דופן והגאון המתמטי הגדול ביותר מאז התאפשרה ההשכלה הגבוהה לנשים"

אז זהו סיפורה מעורר ההשראה של אמי נתר. אישה, יהודיה, וגאונה שניפצה כל תקרת זכוכית, והייתה כ"כ עסוקה במחקריה שמעולם לא היה לה את הפנאי לעצור ולשאול אף אחד מה מותר לה לעשות.

ובחזרה למציאות, אני מאחל לאוני' האמריקאיות, ולנו, שלא יבריחו משורותיהן את האמי נתר הבאה...