המציאות האפורה: סיפור תעשיית העבדים הערבית בסהרה ובאוקיינוס ההודי

התקופה הזו יכולה גם להעיר את ה-Wokes מפוליטיקת הזהויות, ולהוסיף הרבה אפור לעולם הדיכוטומי.

בהתאם, השרשור הפעם יעסוק באחד הנושאים הכאובים והפחות מדוברים בעולמנו הפוסט-קולוניאלי – תעשיית סחר העבדים הערבית, שייצאה מאפריקה מיליוני בני אדם כהי עור לאורך מאות שנים, למעשה עד ממש לא מזמן. זהו תמצית סיפורה האכזרי:

נתחיל בצפון אפריקה. עבדות הייתה חלק בלתי נפרד מהחברה האנושית, פחות או יותר בכל מקום מאז המהפכה החקלאית, וגם בתקופת התנ"ך מוזכרים עבדים שחורים שהובאו מדרום לסהרה, לאורך הנילוס, הים האדום או במסעות יבשתיים. לאחר שהרומאים ניצחו את קרתגו והשתלטו על צפון אפריקה, עבדים רבים הובלו לעריהם במטרה להימכר לעשירי האימפריה.

כאשר המוסלמים יצאו מחצי האי ערב וכבשו את צפון אפריקה במאה ה-7 ו-8, הם לקחו בעלות על נתיבי סחר העבדים חוצי הסהרה – אך בשל הביקוש הגדול לעבדים שאינם מוסלמים ברחבי האימפריה שלהם, החלו לא רק לקנות את העבדים בערי החוף אלא לפשוט על כפרים מדרום לסהרה ולהוליך את תושביהם צפונה במסעות מפרכים.

מאות שנים לפני העבדות האפריקאית הידועה לשמצה באמריקות, מאות אלפי עבדים שחורים (שכונו זנג', או סודאנים, מילולית בערבית "שחורים") הובאו לשרת את אדוניהם בעולם הערבי – גברים בעבודות פרך חקלאיות והנדסיות (ולעתים גם כחיילים), ונשים במטלות בית ו"יחסים שמחוץ לנישואין", המותרים באסלאם בין אדון לשפחותיו.

וכדי לסבך את הסיפור, גם שבטים אפריקאים השתתפו בסחר העבדים, גם למלכים אפריקאים היו עבדים שחורים, ולחלקם אפילו עבדים ושפחות ערבים! הנוסע המפורסם אבן-בטוטה מספר שפגש בטימבוקטו, בירת אימפריית מאלי במאה ה-14, שפחה דמשקאית דוברת ערבית, אשר נקנתה ככה"נ בזמן שאדונה נסע לחאג' במכה.

נעבור לסחר באוקיינוס ההודי. בדומה לסיפור בצפון אפריקה, עם התפשטות המוסלמים הערבים והשתלטותם על דרכי הסחר של העולם העתיק, כך גם סחר העבדים ההודי-אפריקאי עבר לידיהם, ורוכז בערי נמל לחופי מזרח אפריקה והים האדום. שטחי טנזניה ומוזמביק של היום היו מוקד הסחר, ממנו פושטים ערבים היו חוטפים את בני הבנטו המקומיים, מובילים אותם לזנזיבר, ומשיטים אותם להודו ולחצי האי ערב.

כאנקדוטה לגודל התופעה, במאה ה-9 התרחש בעיראק "מרד הזנג'", בו אוכלוסייה גדולה של עבדים ממזרח אפריקה התקוממו כנגד השלטונות העבאסיים, כבשו ערים מרכזיות והובסו רק לאחר כ-15 שנים!

אנקדוטה נוספת לשת"פ בין ערבים לאירופאים בסחר באפריקאים תהיה סיפורו המדהים והמחליא של טיפו טיפ:

חאמד בן מוחמד אל מורג'בי נולד ב-1830 בזנזיבר לאב אפריקאי משבט הניאמווזי ואם ערביה מעומאן, שניהם ממשפחות אצולה מקומיות. את כינויו "טיפו טיפ" קיבל כנראה בשל צליל שקשוק כלי הנשק שלו.

בנערותו הצטרף טיפו לאביו בעסקי סחר העבדים והשנהב, והתבלט בכשרונו להיכנס למרכז אפריקה, היכן שהאירופאים עוד לא הצליחו להגיע בכוחות עצמם.

בשנת 1874, לכאורה בשם סולטאנות זנזיבר, החזיק טיפו באופן אישי שטחים עצומים באזור אגם טנגנייקה של ימינו ומזרח קונגו – והחזיק בחייליו, גובי מס וכלכלה מקומית משל עצמו.

אנשיו של טיפו והוא עצמו נודעו באכזריותם כאשר פשטו על כפרים מקומיים, החרימו שנהב, ופדו שבויים בעבור עוד שנהב, או מכרו אותם לעבדות בזנזיבר.

בשל שליטתו במרחב, טיפ סייע לחוקרי ארצות אירופאים מפורסמים כמו דיוויד ליווינגסטון והנרי מורטון סטנלי במסעותיהם במרכז אפריקה, ולתקופה קצרה אפילו מונה ע"י מלך בלגיה לאופולד ה-2 כמושל של מחוז ב"מדינת קונגו החופשית", ולקח חלק במלחמות אזוריות. במהפך המאות החזיק טיפ כעשרת אלפים עבדים באופן אישי, ולצערי האישי מת בשיבה טובה בזנזיבר רק ב-1905.

[בירוק כהה סולטאנות זנזיבר, בירוק בהיר ממלכתו של טיפו, שלבסוף סופחה למדינת קונגו]:

נקפוץ לעולם המודרני ולהפסקת העבדות, בהתערבות חיצונית. בראשית המאה ה-19 סחר העבדים חוצה הסהרה שגשג בשאריות האימפריה העות'מאנית (ובכלל לא נגענו בעבדים שהם והברברים היו חוטפים מדרום אירופה), עד שבריטניה וצרפת שכבשו את צפון אפריקה במחצית המאה ניסו להכחיד את שווקי העבדים, בהצלחה חלקית.

שער העיתון המתאר את "שוק העבדים של מרקש" במרוקו כאן הוא משנת 1907 (!), כאשר בחצי האי ערב העבדות בוטלה בלחץ אמריקאי רק במחצית השנייה של המאה ה-20 (!!; 1962 לסעודיה ותימן, 1970 לעומאן שתמיד הייתה מרכז סחר עבדים משמעותי), ובימינו העבדות השחורה הממוסדת התחלפה בעובדים זרים חסרי זכויות כמעט לחלוטין, בעיקר מתת-היבשת ההודית.

עדויות לשוניות לתופעה לא קשה למצוא, למשל הכינוי בחברה הערבית לקרמבו – "ראס אל-עבד".

המספרים משתנים מאוד מהערכה להערכה, אבל בין המאה ה-7 למאה ה-20 בין 6 ל-10 מיליון אפריקאים הובלו מדרום לסהרה לצפון היבשת ע"י סוחרי-אדם ממוצא ערבי, ומעל מיליון ממזרח אפריקה לאוקיינוס ההודי. לשם השוואה, בין 1525-1866 (השנים בתמונה), כ-12.5 מיליון אפריקאים נשלחו להיות עבדים באמריקות ע"י מעצמות אירופה וארה"ב.

אז זהו להפעם ובתמציתיות רבה לניסיון להראות שעל אף שאין ספק שהאדם הלבן/אירופאי שיכלל את תעשיית העבדות למימדים מפלצתיים וחוצי אוקיינוסים, תרבות המערב הייתה גם הראשונה בהיסטורה האנושית להפסיק, ולאסור גם אצל אחרים את המוסד הבזוי הזה.

לביזת אפריקה מאנשיה ומשאביה היו אחראים גם הערבים המוסלמים, מהמאה ה-7 ועד לימינו אנו.

עד הפעם הבאה,