הפרויקט הקולוניאלי הכושל בהיסטוריה

הפוסט הזה יוסיף לגיאוגרפיה קצת היסטוריה ויתחיל דווקא ממוסר ההשכל! והוא יהיה אקטואלי אך ישקף אמיתות נצחיות – מגפות זה באסה, להפסיד מלא כסף זה באסה, להיות סקוטי זה באסה.

ובכן, הפעם נעסוק בפרויקט הקולוניאליסטי הכושל בהיסטוריה, הפרויקט של סקוטלנד, שניסתה להצטרף באיחור לטרנד האירופי של לכבוש ולבזוז את העולם, התחיל ב-FOMO (Fear of Missing Out), המשיך בתכנון גיאוגרפי ופיננסי מזעזע, ונגמר בהרוגים, אסון כלכלי חוצה דורות, ואובדן ריבונות של 300 ומשהו שנה (and counting…).

Credit: Miramax & Channel Four Films [Trainspotting (1996)]]

אז הבה ונתחיל בבריף קצר על הסקוטים וממלכתם: כשהרומאים הגיעו לאי הבריטי במאה ה-1 לספירה, הם נשארו להתבסס בדרום-מרכז האי, כי בצפון ההררי חיו שבטים רבים ולוחמניים מאוד של עם גאלי-קלטי קשה לאילוף.

הרומאים קראו לאזור כולו "קלדוניה", כאשר המקומיים מכנים את האזור בשפתם "אלבה" (שם שגם נפוץ בעולם עם גלי הגירה סקוטיים, ואולי אחראי לכינוי 'אלביון' לאי כולו).

וידוע שהרומאים היו תומכי טראמפ מושבעים, לכן החליטו שהפתרון לריבים עם הסקוטים יהיה to BUILD A WALL. בשנת 122 הם משלימים את החומה שתקרא על שם אדריאנוס, רצף ביצורים לכל רוחב האי שהפריד בין שותי היין ולובשי הטוגות בדרום לבין הפראים לובשי הצמר וצמאי הדם בצפון.

ואם זה מזכיר לכם את משחקי הכס, זה כי זה אפילו לא הומאז', אלא העתקה 1:1 של ג'ורג' ר.ר. מרטין מההיסטוריה של אנגליה. קבלו איך מפת ווסטרוז היא בסך הכל אנגליה+אירלנד הפוך.

יאדה יאדה לעתיד - נצרות, ויקינגים, איחוד השבטים והקמת ממלכה עצמאית בשנת 843, מלא מלחמות עם אנגליה, מלא מלחמות בתוך סקוטלנד (נו אוהבים לריב אלה), עד שב-1603 המלך *הסקוטי* ג'יימס השישי הופך עם קשרי נישואין להיות גם המלך *האנגלי* ג'יימס הראשון (כי למה לא לבלבל את אנשי העתיד), ובכך ג'יימס מאחד את שתי הממלכות ל"מאוחדות פרסונלית", שתי ישויות ריבוניות נפרדות, בעלות חוקים ואינטרסים שונים, אך עם אדם אחד ששולט על שתיהן.

אז סיפורנו מתחיל באמת לקראת סוף המאה ה-17, כשהיכולת של האירופאים להשתלט על העולם מתחילה להתאים לתיאבון האינסופי שלהם להשתלט על העולם, ורווחי הקולוניאליזם מאמריקה והמזרח מתחילים להיערם. ספרד היא מעצמה עולמית ששולטת על רוב דרום ומרכז אמריקה, אנגליה וצרפת כבר שחקניות רציניות שמתחרות על צפון אמריקה, ההולנדים והפורטוגזים לא פראיירים בכלל ומשתלטים על שטחים שגדולים פי כמה ממדינתם, ולמי לא נשאר עולם לבזוז?

Credit: Britannica

נכון, לסקוטים המסכנים, עם גאה שעובר גם ככה תקופה לא קלה עם רצף של שנים רעות בחקלאות ומשברים כלכליים (ברשותכם לא נכנס פה לסיפור של נובה סקוטיה והריב עם הצרפתים עליה. די, גם ככה יצא ארוך).

אז הסקוטים מחליטים שהישועה תבוא מהקולוניות, ומקימים את "חברת דריין הסקוטית למסחר עם אפריקה והקריביים". הם שמים עין על התיישבות בפנמה, גם מתוך עניין ראשוני להקים תעלה שתחבר בין האוקיינוסים (כמו שיעשו 200 שנה אח"כ) ולדעתי בעיקר כי זה היה ג'ונגלים הרריים שאף אחד אחר לא הספיק לקחת.

להקים מושבה זה לא עסק זול, ואמרנו כבר שהסקוטים היו בשנים קשות, אז הם מתחילים לחפש מימון חיצוני. הספרדים באותו זמן החליטו שכל מה שמערבית לספרד מעל גובה 0, להוציא ברזיל, שייך לספרד. (כן, גם הפיליפינים, בעיה שלהם שהעולם עגול שטוחיסטים די), ואיימו על כל מי שיממן את הסקוטים.

והאנגלים הסכימו שהשטח של ספרד, אותם הם היו צריכים באותו זמן כדי להילחם בצרפתים (נו, אירופאים). אז בשורה התחתונה לא הגיע כסף זר, וממשלת סקוטלנד התחילה לגייס כספים מהציבור עבור המיזם השאפתני בעד הבטחות לעושר, עד שלבסוף 20%~ מכל ההון בסקוטלנד (!) גויס לטובת הפרויקט (כ-400K פאונד)

וכך ביולי 1698 יוצאת לדרך המשלחת הראשונה בת 5 ספינות ו-1,200 איש ואישה, אשר מגיעה לחופי פנמה לאחר הפלגה בת כמה חודשים. המתיישבים מתחילים לקרוא לכל דבר שהם רואים בשם סקוטי (המושבה נקראת "קלדוניה", המבצר שאלתרו "סנט אנדרו", לצריפים בהם גרו קראו "ניו אדינבורו"...לא מופת של יצירתיות).

ודי מהר הם מבינים שהמציאות היא לא כמו התכניות, בטח כשהתכנית גרועה ממש.

הקרקע באזור לא התאימה לגידולי החקלאות שהביאו איתם, האינדיאנים המקומיים היו עוינים למדי, ספינות סחר כמעט ולא עברו בסביבה, והג'ונגל היה מלא ביתושים מפיצי קדחת.

בשלב מסוים שיעור התמותה הגיע ל-10 אנשים ביום, והאיסור של ויליאם ה-III מלך אנגליה (גם מלך סקוטלנד! אבל שם נקרא ויליאם ה-II כי שוב, למה לא) לעזור למושבה כדי לא לעצבן את הספרדים לא סייע למצב. ביולי 1699, שנה לאחר שיצאו, המושבה ננטשת ורק 300 איש וספינה אחת מצליחים לחזור לסקוטלנד

חשבתם שהמזל הרע נגמר? ממש לא. בגלל שכמעט בלתי ניתן היה לתקשר בין המושבה לבין המולדת, משלחת שנייה שכללה יותר מ-1000 איש יצאה לדרך לפני שניצולי הראשונה הספיקו לחזור! בנובמבר 1699 נוחת הגל השני של המתיישבים ומוצא מושבה נטושה.

המורל של האנשים ירוד מאוד, אבל הם מחליטים לנסות לבנות את המושבה מחדש.

ואז כדי לסיים עניין, בשנת 1700 המתקפה הספרדית מגיעה, והסקוטים מחזיקים חודש שלם תחת מצור עד שהם מואילים בטובם להיכנע עבור הזכות לעזוב בחיים את פיסת האדמה המקוללת הזו. רק בודדים מביניהם יזכו לראות את סקוטלנד הגשומה שוב.

ומה קורה בינתיים באמא סקוטלנד? הכישלון המוחלט של הפרויקט מוביל את המדינה לסף פשיטת רגל, כאשר כמעט ואין משפחה שלא איבדה ממון רב ואולי גם בן בהרפתקה הכושלת.

ובינתיים האנגלים עוצרים לרגע אחד מלשתות ולטגן דברים בשביל לשים לב שאפשר לכבוש עוד ארץ לאוסף, ואפילו מבלי להירטב בהפלגה אליה!

כבר כמה מאות שנים שהאנגלים לא רצו/יכלו לכבוש את סקוטלנד בכוח, אז הפעם הם מנצלים את המצב הקשה ומציעים לפרלמנט הסקוטי להתאחד סופסוף עם הממלכה האנגלית, בעד כיסוי החוב של תכנית דריין (אותם 400 אלף פאונד) והפיכת האי כולו לממלכה אחת עם אזור כלכלי אחד.

בדיעבד כנראה שרוב העם הסקוטי התנגד לאיחוד, אך נציגיו בפרלמנט (שהפסידו חלק גדול מאוד מכספם) מסכימים ב-1707 לפיזורם בעד ייצוג בפרלמנט הבריטי המאוחד בלונדון, ולחוקים נחמדים נוספים שהאנגלים דחפו להם כמו "חובה עליכם כל מערכת המשפט שלנו" ו"אסור לכם מלך קתולי לנצח נצחים".

למעשה, ברגע זה סקוטלנד חודלת להיות יישות ריבונית, וגם עם הקמת הפרלמנט הסקוטי האוטונומי ב-1999 לא חזרה להם הריבונות, שכן סמכויותיו פנימיות בלבד ואין בסמכותו לבטל את האיחוד עם אנגליה (כל משאלי העם של השנים האחרונות הם הצהרתיים בלבד).

וכאנקדוטה, כיום "ניו קלדוניה" היא קבוצת איים באוקיינוס השקט ששייכת לצרפת. היא נקראית ככה כי ג'יימס קוק חשב שהיא מזכירה לו מרחוק את סקוטלנד(?). אירונית, תושביה מקבלים יותר אוטונומיה מאשר מה שהסקוטים מקבלים מבריטניה.

ומוסר ההשכל? אין מה להיכנע ל-FOMO, רק רע יוצא מזה...

עד הפעם הבאה,