למה אף פעם לא ראיתם כרובית בטבע

נתקלתם פעם בברוקולי או בכרובית סתם ככה בטיול בטבע? לא?

זה כי כרובית, ברוקולי, קולורבי, קייל, ואפילו עוד כמה ירקות, הם כולם למעשה חלקים שונים של אותו הצמח, שהוכלאו והונדסו על ידי אבותינו להפוך לירקות שונים.

איך זה קרה? הנה תולדותיה של משפחת כרוב:

האבא (או אמא, מה שתרצו, הכל הולך) הבוטני הקדום של כל הצמחים הנ"ל הוא ה-Brassica oleracea, או בעברית, "כרוב הבר", אשר מוצאו בדרום-מערב אירופה. זה צמח יחסית עמיד לתנאי סביבה, שלא צריך יותר מדי עזרה כדי לגדול לגודל 1-2 מטר ופריחתו צהובה (לא להתבלבל עם חרדל).

מתישהו כשהיוונים והרומאים התחילו ליישב ברצינות את מערב הים התיכון בקולוניות שלהם, הם גילו שדי נחמד לגדל בגינת הוילה קצת כרוב-בר, שכל חלקיו אכילים ומזינים (בדרגות שונות), והכלאה שיטתית של כרובים טעימים במיוחד הפכו אותו פחות או יותר לכרוב המבוית שאנחנו מכירים.

אבל עם (מאות) השנים, הטעמים וההעדפות השתנו, הצמח התפשט למקומות נוספים עם אקלים מעט אחר, ותת-זנים מבויתים לחלוטין (ושאינם קיימים בטבע! זה הפואנטה של השרשור) התפתחו, חלק ממש פעם וחלק יותר לאחרונה. אלו העיקרים שבהם:

הקייל, או בעברית צחה "כרוב עלים", בוית ככה"נ במזרח הים התיכון מכרוב הבר ע"י הכלאת פריטים עם עלים עסיסיים במיוחד, והיה חלק מהדיאטה של היוונים והרומאים בוודאות כבר מהמאה ה-4 לפנה"ס. לאחר מכן הוא השתלב יפה במטבח הגרמני, ולאחרונה כאוכל בריא וטרנדי של אמריקאים בשייקים.

הכרובית גם בויתה כבר בתקופה הרומית, אבל רק בימי הביניים נפוצה מאיטליה לשאר אירופה. החלק הלבן והאכיל שלה הוא למעשה פרחי הצמח, כמו שאפשר להבין מהשם של הירק באנגלית – "פרח הכרוב" (Cauliflower).

ברוקולי גם נולד מפרח כרוב-הבר, אבל כזה שדיכאו את פריחתו המלאה והכליאו אותו (גם באיטליה) לאורך הדורות עד לקבלת המיני-עץ הירוק שאנחנו מכירים. "הברוקולי הרומאי" בעל הצורות הייחודיות הוא למעשה פרח שכן פרח לגמרי, לכן קיבל בעברית בצדק את השם "כרובית אלמוגים".

הקולורבי, או בעברית צחה "כרוב הקלח", הוא למעשה גלגול של גבעול כרוב-הבר, ובשל כך אין בו כמעט קלוריות אבל יש בו הרבה ויטמינים. העדויות הראשונות לירק הן מאיטליה של ימי הביניים, אבל די מהר הוא נפוץ בכל העולם, מאסיה עד לאמריקות.

ונסיים בכרוב ניצנים, שבעברית חושף די מהר מאיזה חלק של כרוב-הבר הגיע, ובאנגלית (Brussels sprout) ועוד לא מעט שפות אחרות היכן הונדס לראשונה – בבריסל בירת בלגיה, מתישהו במאה ה-13

וכמו כל דבר מוצלח, גם ההכלאות לכרוב לא מספיקות אף פעם, ויש המצאות מודרניות כמו ברוקוליני או ברוקולית. ויודע כל אוכל סלטייה שמשפחת הכרוביים גם מחליפה צבעים (בעיקר לאדום-סגול) בהתאם לחומציות האדמה בה הצמח נמצא, אבל זה כבר סיפור ליום אחר.

עד הפעם הבאה,