התעלומה שמפצחי האניגמה לא הצליחו לפתור: כתב היד של וויניץ

להלן התעלומה ההיסטורית מהגדולות בתולדות האנושות, ומהאהובות עליי ביותר – כתב היד של וויניץ'! מי כתב אותו לפני כ-500 שנה בשפה חייזרית שטובי הבלשנים ופותרי הצפנים לא הצליחו לפענח? מדוע מילא אותו בתרשימי צמחים שלא קיימים ונשים עירומות? לינק לצילומי כתב היד בספריית אוני' ייל בסוף >>

נתחיל בסיפור המסגרת, ואז בתוכן כתב היד. בשנת 1639, אספן ואלכימאי צ'כי בשם Baresch שולח דוגמיות מאחד הספרים המוזרים שבספרייתו לנזיר ישועי מומחה לשפות מצריות בשם Kircher היושב ב-Collegio Romano שברומא, ומבקש ממנו עזרה בפענוח טקסט בשפה שכמוה איש לא ראה לפני כן. זהו האזכור הראשון המוסכם של כתב היד.

קירשר לא הצליח לפענח אך ביקש לרכוש את הספר כולו, ונענה בסירוב. כשבארש מת, הוא הוריש את הספר לחברו Marci, רקטור אוניברסיטת צ'ארלס בפראג, אחת האוני' העתיקות והמכובדות ביותר באירופה. מרקי שולח את הספר כולו לקירשר ב-1666, ומבקש את עזרתו בשנית בפענוח הצפון בו. ואז יש חור של כ-250 שנה בידיעתנו.

בתחילת המאה ה-20 הקולג'יו רומאנו נקלע לקשיים כספיים, ומוכר כמה מספריו העתיקים שאסף בארכיוניו. כאן נכנס לסיפורנו וילפריד וויניץ' (Voynich), מהפכן, אספן וסוחר ספרים ממוצא פולני-ליטאי. וויניץ' קונה את הספר ב-1912 ברומא, ומבלה את 7 השנים הבאות בניסיון להבין מה נפל בידו, ולעשות קצת רווח מהספר המוזר.

ב-1930 וויניץ' נפטר והספר עובד לאשתו, ומאז עבר עוד כמה ידיים – כולל של טובי מפענחי הצפנים של בעלות הברית ממלחמת העולם השנייה (עוד נגיע לזה), עד שהגיע לארכיון אוני' ייל. אז מה יש בספר הזה שכל כך מיוחד ובלתי ניתן לפיצוח?

הספר מורכב מ-240 עמודים, כאשר ככל הנראה המספר המקורי היה כ-270. תארוך פחמן של קלף עור-הבקר הייחודי ממנו הוא עשוי (מכ-15 עגלים שונים, שחיו באותו מקום באותה תקופה) וחומרי הדיו השונים מראים כי נכתב מתישהו במאה ה-15, וכי אין ספק שלא מדובר בזיוף מודרני.

ודי, מתחתי אתכם מספיק. עכשיו לתוכן(!):

החלק הראשון בן 112 עמודים מכונה "צמחים", ומכיל בכל עמוד איור או שניים של צמח/פרח – אבל אף אחד מהצמחים המאוירים לא תואם למין ביולוגי שקיים בעולמנו. יש הטוענים שמדובר בשילוב חלקים מצמחים מוכרים, אך גם על זה אין הסכמה עד היום.

החלק השני "אסטרונומי/לוגי", ובן 21 עמודים. מתוארים בו השמש, הירח, סימולי 12 המזלות וכ-30 נשים עירומות בסיטואציות שונות (לא מיניות), כאשר כולן מחזיקות בידן כוכבים.

נשים עירומות יש גם בחלק השלישי, "הביולוגי" בן 20 עמודים – שם הן רוחצות בבריכה (היו מי שטענו שמדובר ב"מקווה"), וקשורות זו לזו במה שנראה כאיברים אנושיים. חלקן עונדות כתרים.

החלקים הבאים הם "רוקחות" (34 עמ'), ובו כלי אחסון והסברים על חלקים שונים של צמחים ושורשים, "קוסמולוגיה" (13 עמ') של איורי טבע, גרמי שמיים לא מזוהים, טירות והרים; ו"מתכונים" (22 עמ') שם שניתן לרצף פסקאות ללא איורים. ועכשיו בואו נדבר קצת על השפה הייחודית שמופיעה בכתב היד.

לשפת טקסט וויניץ' 29 סימנים/אותיות, המופיעים כ-170 אלף פעמים בעזרת כ-35 אלף מילים. השפה תואמת מבנים מוכרים של "שפה טבעית", כלומר (ובפישוט רב) אותיות ומילים נפוצות יותר מאחרות באותה השפה (עונה על "חוק זיף"), וחוקי תחביר (הכפלת אותיות, סיומות וראשיות, וכו'). כלומר סביר יותר להניח שמדובר בשפה אמיתית ולא בקוד סתרים.

הראשון שטען לפיצוח הטקסט היה פרופ' מאוני' פנסילבניה בשם ניובולד שוויניץ' נעזר בו בשנת 1919. ניובלוד טען שהטקסט הוא אנאגרמות ללטינית פשוטה, אך לאחר מותו הוכח שהוסיף לטקסט המקורי קטעים שלא היו בו, ושאפשר בעזרת שיטתו לפענח את טקסט וויניץ' לאינסוף אנגרמות שונות.

בשנת 1945 ויליאם פרידמן, מפענח הצפנים הראשי של צבא ארה"ב שפענח חלק מצפני צבא יפן, כינס קבוצת מומחים במטרה לפענח את הטקסט. הקבוצה לא הצליחה, ולאחר מכן נסיונות שונים ע"י ה-NSA וטובי הקריפטוגרפים של בריטניה, ממפצחי האניגמה הנאצית – כולם נכשלו אף הם.

אז מה הסיפור של כתב היד הזה?? בימינו חלק טוענים שמדובר במתיחה ימי-בינימית מתוחכמת שיצאה משליטה – ושאין מה לפענחו כי אין לו משמעות. אחרים טוענים שזו עדות יחידה לשימור ידע קולקטיבי בשפה מערב-אסיאתית שהייתה ואיננה עוד, בדומה למשל שפות סלביות ואחרות שהתקיימו ללא מערכת כתב במשך מאות שנים.

כך או כך, משנת 1969 הספר המקורי נמצא בארכיונה של אוני' ייל שבארה"ב, ומשנת 2020 הוא נסרק כולו וזמין גם עבורכם לראות ולהתרשם! -

https://collections.library.yale.edu/catalog/2002046

עד הפעם הבאה,